פסק-דין בתיק ת"ק 12834-12-12

לטענת התובעים, חישובי המים שלהם, כפי שנקבעו על ידי הנתבעת, אינם תואמים את צריכת המינימלית במים והינם חורגים בצורה ניכרת משימושם האמיתי במים של התובע 1 ואשתו, הוריו הקשישים של התובע 2 (להלן: "התובע").

התובע פנה בשמם של הוריו אל הנתבעת, בטענה כי קיימת טעות בחיוב של הוריו בסכום כה גבוה בגין צריכת מים, כאשר שרברב בדק ומצא כי אין נזילת מים בביתם ואף התקין שסתומים מיוחדים המונעים אפשרות של התחברות של שכנים לשעון המים של התובעים.

שסתומים מיוחדים אלה, לאחר שהותקנו, אכן הביאו לירידה משמעותית בחיוב התובעים.

לטעמו של התובע, חלה שגיאה באופן קריאת כמויות המים של שעוני המים שהותקנו על ידי הנתבעת בבית התובע 1.

בתגובה לכך ומשפנה התובע אל הנתבעת לעניין זה, הציעה לו הנתבעת לבקש כי שני מדי המים שהיו מותקנים בנכס ייבדקו ואכן התובע ביקש זאת במכתבו אל הנתבעת, מכתב מיום 29.1.12.

ברם, הנתבעת בחרה להסיר את אחד משני שעוני המים, מבלי לבודקו ואף לא בדקה את שעון המים הנוסף שעדיין מותקן בבית התובעים.

בנסיבות אלה, וכאשר הנתבעת המשיכה לדרוש סכומים גבוהים ביותר בגין צריכת מים גדולה - הוגשה התובענה.

בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את כל טענות התובעים.

לעניין בדיקת מד המים, הסכימה נציגת הנתבעת בביהמ"ש כי אכן מד המים בביתם של התובעים לא נבדק, למרות בקשתו של התובע בינואר 2012 לעשות כן.

לטעמה, הדבר לא נעשה מחמת ש "היו חילופי מנהלים אצלנו" (עמ' 3 ש' 4 לפרוט').

כן טענה עוד כי מחמת שהתובעים אינם משלמים באורח סדיר עבור צריכת המים, הוחלט שבקשתו של התובע לבדיקת מד המים לא תענה.

למרות כן, הודיעה נציגת הנתבעת כי "החלטנו כן לשלוח למבדקה וזה יעשה בשבועיים הקרובים" (עמ' 3 ש' 8 לפרוט').

גם לאחר שהסתיימה הבאת הראיות, הגישה נציגת הנתבעת בקשה לביהמ"ש לדחות את מתן פסק הדין על מנת לאפשר לה לבדוק את מד המים, אך בקשתה נדחתה.

לעניין גובה הצריכה הממוצעת, העידה נציגת הנתבעת כי זו תנוע סביב 20 קוב לחשבון.

התובע, בכתב תביעתו, היה נכון להודות בנכונות חיוב בשיעור כפול, של 40 קוב לחשבון, וכאשר בפועל חוייבו התובעים, לעיתים, בשיעורים גבוהים הרבה יותר שהגיעו עד לצריכה של 60 קוב, 70 קוב, ואף מעבר לכך, כאשר באחת מן החשבונות, בגין יולי - אוגוסט 2012 הגיעה הצריכה עד         ל-122 קוב.

התובע שלח לביהמ"ש פירוט של סה"כ החיובים העודפים על 40 קוב לצריכה של חודשיים וזאת לתקופה שמתחילת שנת 2011 ועד סוף שנת 2012, בסך כולל של 6,240 ש"ח.

על בסיס כל הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי משנמנעה הנתבעת מלבדוק את מד המים המותקן בדירת התובעים, וזאת למרות שנדרשה לעשות כן על ידי התובע,  עוד בינואר 2012, לא ביססה הנתבעת את התשתית החוקית לדרישתה לתשלום בגין צריכת מים, כפי שנטען על ידה. לקביעתי, התובעים זכאים להחזר של כספים ששולמו על ידם, לטענתם, ביתר.

כאשר נציגת הנתבעת אישרה כי שימוש של 20 קוב לחשבון הינו צריכה ממוצעת וכאשר חישובי התובעים להחזר מבוססים על צריכה של 40 קוב - הנני קובעת כי התובעים הוכיחו את טענתם כי בגין השנים 2011-2012 חוייבו ביתר בסך של 6,240 ש"ח.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 6,240 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.